עדות מקומית
ניתוח תצלומים
מודל 5 שלבים לניתוח תצלומים עפ״י ד״ר אריאל פרידמן
התייחסות אישית- התמונה גורמת לי לעצב, קשה מאוד לראות אנשים מתאבלים ובוכים בהלוויה.
היבט דנוטטיבי- ניתן להבחין במס׳ חיילות ואזרחים בוכים ומתאבלים בהלוויה המתקיימת באור יום, ובפרחים המונחים על הקבר.
היבט קונוטטיבי- לתמונה יש משמעות גלויה והמסר בה לא יודע, אין לדעת בשביל מה פרסמו את התמונה ומה המטרה מלבד להביע לנו את הצער שקיים בה.
הערכת צילום- הצילום מעניין ומראה מספיק בשביל להבין את הסיטואציה המצולמת.
מידע חיצוני על הצילום-
מקום פרסום: חדשות, בחירת האוצרות, בודדות
צלם: תומר אפלבאום, הארץ
אירוע התמונה: הלוויתה של סמלת ליה בן נון, שנהרגה יחד עם סמ״ר אורי יצחק אילוז וסמ״ר אוהד כהן, ע״י חייל מצרי שחדר ממצרים.
מיקום התמונה: בית העלמין הצבאי, ראשון לציון
תאריך האירוע: 4 ביוני 2023
:התמונה במבט ראשוני
אני מבינה מהתמונה שמתקיימת הלוויה והאנשים שמצולמים מתאבלים על היקיר/ה שנפלו במותם, אני יכולה להסיק מכך שיש המון חיילות בתמונה שההלוויה היא לחיילת גם כן. התחושה שהתמונה מעוררת בי היא עצב, קשה לראות אנשים בוכים ולחשוב על כך שהאנשים כאלו צעירים חווים אובדן. רואים בתמונה קהל גדול מאוד של אנשים, גם ברקע, פרחים בכל מיני צבעים.
:קונוטציה בהקשר התמונה
הרגש שעובר בתצלום הוא אבל, עצבות, שוק מכיוון שניתן לראות את החיילות עם הידיים על הפה עדיין לא מאמינות שחברתן כבר אינה בחיים. ההלוויה היא של חיילת אשר נהרגה במהלך מילוי תפקידה בצבא ההגנה לישראל. התמונה צולמה בבית העלמין הצבאי, ראשל״צ.
בחרתי דווקא בתצלום זה מכיוון שהוא עורר בי רגש ישר כשראיתי אותו, אפילו לפני שקראתי על כך שזוהי חיילת אשר נפטרה זה כואב לראות כמה אהוב/ה האדם אשר נפטר היה, רואים את האמת והצער בעיניים של אלו שהגיעו להלוויה וזה מאוד נוגע ללב ומצער.
:הסיפור של התמונה
התמונה רלוונטית לכל העולם בהקשר הפוליטי של הסכסוך ישראלי-פלסטיני, כולם צריכים לראות כמה זה לא פייר שילדה כזו צעירה נהרגה בשלב כל כך צעיר בחייה.
הסיפור מועבר בעיקר באמצעות תזמון התצלום, תמונה אחת בה כולם מקובצים ובוכים וניתן להבין את מה שקורה.
לא היה שוני בין המבט הראשוני שלי על התמונה לבין שלאחר שקראתי עליה, הצלחתי להבין כבר ממבט ראשוני על התמונה ללא הסבר מה קורה בה ואת הסיפור.
:קישור למאמר
https://www.mako.co.il/news-science/2023_q2/Article-2f37b4b148c1881026.htm
מודל 5 שלבים לניתוח תצלומים עפ״י ד״ר אריאל פרידמן
התייחסות אישית- התצלום מעורר בי התרגשות, התלהבות ושמחה. אני באופן אישי מאוד מחוברת לים ולבעלי החיים. במיוחד מעניין אותי אלו הנמצאים בים כי מיוחד מאוד לראות אותם. כלבת ים בישראל זוהי תופעה מיוחדת שלא מתרחשת בדרך כלל.
היבט דנוטטיבי- ניתן לראות בתצלום כלבת ים ישנה על הצדפות והחול שבחוף, ברקע את הים. בצילום פורטרט (פוקוס על כלבת הים), ובזווית הגובה שלה.
היבט קונוטטיבי- מטרת התצלום היא להעביר לנו את תיעוד המקרה המיוחד הזה.
הערכת צילום- הצילום מעניין ויפה מאוד לעין. כנראה נבחר מכיוון שרואים בבירור את כלבת הים שהיא נושא התצלום והסיבה שהצלם מצלם.
מידע חיצוני על הצילום-
צלם: יונתן אלק
רקע: יוליה, כלבת ים נזירית- ים תיכונית שפקדה את חופי ישראל במשך כמה שבועות.
מיקום: פארק המדרון, יפו.
תאריך: 13 במאי 2023
הסדרה במבט ראשוני:
ניתן להסיק מהתמונה במבט ראשוני שישנה כלבת ים בחוף מסוים, לא ניתן לדעת איפה, באיזה ארץ, מה מצבה של כלבת הים בבירור (ישנה/מתה)…
דונוטציה:
ניתן לראות בתמונה כלבת ים בצבע כתמתם שוכבת על החול עם עיניים עצומות, רקע של ים באור יום, שמש, החול שבחוף מלא בצדפים.
קונוטציה בהקשר התמונה:
הרגש שעובר מהתמונה הוא התרגשות, מרגש לראות שיש כלבת ים בחוף שבישראל, זה מיוחד ולא רגיל.
התמונה צולמה בפארק המדרון שביפו.
בחרתי דווקא בתמונה זו מכיוון שאני בחיים לא ראיתי כלבת ים, ובטח שלא בישראל. זה מאוד מעניין אותי לראות אחת ולחקור איך מצאה את דרכיה לארץ ישראל.
הסיפור של התמונה:
התמונה רלוונטית לכולם בהקשר האזרחי. כל אזרחי ישראל יכולים להתרשם מכך שישנה כלבת ים באחד מהחופים.
השוני בין המבט הראשוני שלי על התמונה לבין שלאחר שקראתי עליה, היה שלא הייתי בטוחה האם כלבת הים מתה או ישנה. מה שעורר בי רגשות מעורבים האם התמונה מעציבה אותי או לא. בנוסף לכך גם לא הייתי בטוחה האם התמונה נלקחה בישראל או שהיא תמונה לא מיוחדת ורגילה בשביל ארצות אחרות בהם יש כלבי ים על בסיס רגיל.
מודל 5 שלבים לניתוח תצלומים עפ״י ד״ר אריאל פרידמן
התייחסות אישית- סדרת התמונות מעוררת השראה, ומעניקה תחושה של תקווה, של אושר וגאווה.
היבט דנוטטיבי- ניתן לראות בסדרה מס׳ תמונות שבהם מצולמים גברים פצועים בתהליכי שיקום מבצעים פעילות גופנית, כמו הרמת משקלים, שחייה, ריקוד, פילאטיס מכשירים למרות נכותם הנראת לעין.
היבט קונוטטיבי- המסר החברתי שהסדרה מעבירה לנו הוא התקווה הגדולה. למרות שהמצולמים נכים הם עדיין לא מוותרים ועושים דברים שקשים עבורם מהרגיל למען בריאותם כנגד כל הסיכויים.
הערכת צילום- הצילום מעניין ומאוד מושך לדעת את סיפורו, איפה מתרחש? מדוע הם נפצעו? אהבתי את התצלומים במיוחד כי ניתן להבין ישר את הרעיון הכללי שמנסים להעביר לנו ממבט ראשוני.
מידע חיצוני על הצילום-
צלם: אלי אטיאס
רקע: בבר שלושים שנה, מאז שנפצע בחברון, בית הלוחם הוא ביתו השני של הצלם אלי אטיאס, המקום שבו הוא חש את חשיבות עבודתו כמתעד תהליכי שיקום.
מיקום: בית הלוחם, ת״א.
תאריך: מרץ-מאי 2023
הסדרה במבט ראשוני:
ניתן להסיק מהסדרה במבט ראשוני שהמצולמים הם נכים אשר עושים כושר במהלך שיקום. התחושות שעוררו בי התמונות הם גאווה, אושר..
דונוטציה:
ניתן לראות בסדרת התמונות שהם מצולמות בשחור לבן, עריכת התמונות בפילטר שחור לבן מנסה להעביר לנו עצבות או שהתוכן ישן בדרך כלל..
קונוטציה בהקשר התמונה:
הרגש שעובר מהסדרה, הוא עצבות אבל גם גאווה. עצוב לראות שאנשים נפצעו אך ישנה גאווה מכיוון שלמרות נכותם הם לא מוותרים ועושים פעילות גופנית.
התמונות צולמו בבית הלוחם/תל אביב
בחרתי דווקא בסדרה זו מכיוון שהשחור לבן משך לי את העין, ועניין אותי הסיפור שמאחורי התמונות, עלו בי שאלות כמו, מדוע איבדו את רגלם? כיצד עדיין מצליחים לעשות פעילות גופנית ומי תומך בהם?
הסיפור של התמונה:
התמונה רלוונטית לכולם בהקשר החברתי, היא מעוררת השראה ומעניקה תקווה במיוחד לאלו שגם כן פצועים ואפילו נכים, מעניקה תחושה שכולים יכולים ומסוגלים לא משנה איזה מגבלה קיימת.
השוני היחיד בין המבט הראשוני שלי על התמונה לבין שלאחר שקראתי עליה, היה בכך שלא ידעתי שהצלם הוא גם כן פצוע כמו המצולמים.
הסדרה מספרת סיפור שקשה להעביר בתמונה אחת. הנושא המדובר מועבר בצורה ברורה יותר כאשר רואים כמה תמונות. בכל תמונה ישנם נכים אשר עושים פעילות גופנית אחרת. אם היה תמונה אחת יכלנו לחשוב שהנושא הוא אפילו הספורט עצמו. אך שרואים מס׳ נכים עושים פעילויות שונות ניתן להסיק מכך את הנושא בצורה חלקה וגלויה.
תמונה שמתקשרת לנושא החברתי
הנושא הקבוצה שלי הוא אורח חיים בריא,
בתמונה ניתן לראות קבוצת ספורט של חותרים ישראליים מתכוננים לקראת תחרות. במסגרת אורח החיים הבריא הספורט הוא חלק בלתי נפרד ואפילו ספורט תחרותי אשר הופך להיות חלק עיקרי וגדול בחיים של אותם ספורטאים.
התצלום הזה מאוד מטריד ומכעיס אותי. הוא צילום תיעודי אשר מטרתו היא לחשוף לחברה את המתרחש ולעלות את המודעות. הוא צולם ע״י תומר נויברג. ניתן לראות בו במבט ראשוני אישה שחורה על הברכיים שלה באמצע כביש, ומחזיקים אותה וסובבים לה שוטרים. מה שעורר בי כעס בתמונה זה שעצרו אותה בזמן שהיא הפגינה במחאה למען השמעת הקול של דריסתו של רפאל בן הארבע. חשתי גזענות גם כן, איפה הרגישות לעצור הפגנה שכזו?
רקע על המקרה של הילד שנהרג ועשו למענו הפגנה: אישה בת 80 נאשמת בעבירה של הפקרה לאחר ביצוע תאונת דרכים שבה נהרג הילד בן ה- 4 רפאל אדנה ז"ל, הנאשמת המשיכה בנסיעה רצופה מבלי שעצרה לעמוד על תוצאות התאונה, ומבלי שהזעיקה את כוחות ההצלה.
קישור למאמר ממנו לקחתי את המידע על הרקע:
https://www.mako.co.il/men-men_news/Article-8985b12f6c6fb81026.htm
.נושא זהה, זווית אחרת
2 התמונות מבטאות את אותו הנושא בצורה שונה.
בשתיהם ניתן לראות את ההרס הגדול שגרמו חמאס / עזתים בשבעה באוקטובר בשבת השחורה במהלך מלחמת ״חברות ברזל״. השוני ביניהם הוא המיקום והסיטואציה. לכל תמונה יש סיפור משלה אך הרקע הכללי זהה. אמנם התמונות צילמו במקום שונה והם שונות לחלוטין אך התאריך כמעט זהה ובשניהם אותו המסר.