ספורט זה רק ספורט? או שלא רק
ספורט, פוליטיקה וזהות לאומית
ספורט הוא לא רק משחק, תחרות המשלבת פעילות גופנית או בידור. הוא גם כלי שמחבר בין אנשים, יוצר תרבות משותפת ומשפיע על תודעה חברתית. סיקור ספורט משתנה לפי מדינה ותרבות, כיוון שבכל מדינה יש תרבות שונה. במדינות מערביות, כדורגל או כדורסל מקבלים חשיפה רחבה, בעוד שבמדינות אחרות (כמו יפן או קוריאה) ישנה חשיפה גדולה לספורט כמו ג'ודו.. ספורט הוא במה עולמית שבה מעורבים לא רק אתלטים, אלא גם פוליטיקאים, בעלי הון ותרבויות שונות. ברגע שמדובר במונדיאל, יורו או אולימפיאדה, הספורט נחשב ככלי פוליטי, לאומי ואפילו כלכלי. בספורט מעורב המון כסף, ארועים כאלה אינם רק תחרויות אתלטיות אלא הם מייצגים את הכוח הפוליטי של המדינות שמארחות אותם או משתתפות בהם.
הטלוויזיה לא רק מתווכת את הספורט לצופים בעצם השידור. היא בעצם גורם מרכזי שמשפיע על תעשיית הספורט. הקשר בין הטלוויזיה לספורט הוא דו סטרי: הטלוויזיה זוכה לרייטינג גבוה ומרוויחה ממכירת זמן לפרסומות ומותגים ואילו הספורט מגיע לקהלים עצומים, מרוויח מזכויות השידור ומגדיל את רווחיו.
?מדוע יש רמת מעורבות כזו גבוהה של הצופים
ספורט מהווה את אחד מאירועי המדיה הנצפים ביותר בעולם. מיליארדי צופים מרותקים למשחקים הגדולים ביותר, כמו המונדיאל, ליגת האלופות, האולימפיאדה ועוד. כל אירוע כזה יוצר תחושות משותפות בין הצופים, במיוחד כאשר מדובר בנבחרות המייצגות קבוצות מסוימות. העניין כאן הוא לא רק המשחק עצמו, אלא הקשר בין הקהל למדינה או לנבחרת שהוא תומך בה. הצופים לא צופים רק עבור המשחק, הם גם מצפים לתוצאה שתקבע את הרמה של המדינה שלהם. כשנבחרת מנצחת, זו לא רק זכייה ספורטיבית, אלא ניצחון לאומי.
מעורבות כזו גבוהה נובעת גם מהכוח הגדול של התקשורת וההשפעה הגדולה שהיא יכולה לעשות, התקשורת לא רק מעבירה את המידע, אלא יוצרת את ההתרגשות והדרמה שמלווים את המשחקים
הגדולים.
?איך ספורט מתקשר לפוליטיקה ולאומיות
ספורט פעמים רבות משמש כזירה פוליטיתף לא רק בנוגע לנבחרות, אלא גם כחלק מהייצוג של המדינה בתחרויות בינלאומיות. למשל, השפעתה של פוליטיקה על ההחלטה לארח את המונדיאל – מדינה שמארחת את טורניר הגמר, כמו קטר ב-2022, לא עושה זאת רק עבור ההיבט הספורטיבי, אלא גם כחלק מהמיקום של המדינה בעולם בסדר החברתמ. להציע את המדינה ככוח עולמי המארח.
- קישור
עוד לפני בעיטת הפתיחה, אפשר לומר ששום דבר במונדיאל בקטאר לא שגרתי החל מדרך הבחירה" במדינה הקטנה לארח את אירוע הספורט הגדול בעולם, דרך רשת האינטרסים שבה שזורים נפט ותמיכה "בארגוני טרור, ועד למאבקי היוקרה בין נסיכויות המפרץ על השליטה בכדורגל
בנוסף, ספורט הוא מרכיב חשוב בהבניית זהות לאומית. נבחרת ספורט שמנצחת בתחרות בינלאומית יכולה להחיות תחושות של גאווה לאומית ושייכות. כל משחק הופך להיות הזדמנות לביטוי פוליטי ותרבותי.
כיצד התקשורת בונה זהות לאומית בעזרת ספורט?
התקשורת משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הזהות הלאומית דרך ספורט. היא לא רק משדרת את המשחקים, אלא גם יוצרת את הסיפור מאחוריהם. דימויים כמו הדגל, ההימנון, וגם הדרך שבה הספורטאים מציגים את עצמם - כל אלה הם חלק מההבניית הזהות הלאומית.
כמו כן, כאשר נבחרת זוכה בטורניר ספורט גדול, התקשורת לא עוסקת רק בהישג הספורטיבי, אלא גם ב"ניצחון הלאומי" ומחברת את הניצחון הזה לגאווה של כל המדינה. לדוגמה, ניצחון של נבחרת ארגנטינה במונדיאל 2022 לא היה רק ניצחון ספורטיבי – זה היה סיפור של גאווה לאומית, סיפור פוליטי שמזדהה כתחרות ספורט.
דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בסיקור המונדיאל בקטאר 2022. קטאר, מדינה שיכולה להיות שנויה במחלוקת בנושא זכויות אדם, השתמשה בכוח הספורט להציג את עצמה כמדינה מתקדמת. המונדיאל עצמו הפך לזירה בה הוצגו לא רק ההישגים הספורטיביים אלא גם השיח הגלובלי על זכויות עובדים זרים ותרבות של זכויות אדם.
ספורט לא רק משקף את הקשר בין אדם למשחק, אלא גם מעצב את התודעה הציבורית על ידי השפעה פוליטית ותרבותית. דרך סיקור ספורט, התקשורת יוצרת חיבור בין הישגים ספורטיביים לבין מעמדים של לאומיות ועמדות פוליטיות. לכן קיימת בספורט גם שחיתות.
אירוע: אשתו של שחקן הכדורגל דיא סבע העלתה פוסט תמיכה לעזה כאשר סבא נמצא בנבחרת מכבי חיפה
מכיוון שאשתו של סבע הביע תמיכה בנוגע למלחמה בין ישראל לחמאס בעזה, דיא סבע לא יצא עם מכבי חיפה לקפריסין למשחק נגד ויאריאל בליגה האירופית. בעקבות כך, בתקשורת הספרדית ניתחו את הסיטואציה ואף דיברו עם מקורבים לסבע.
“דיא סבע, כוכב מכבי חיפה, הוא נזק נלווה של המלחמה”, נכתב ב’מארקה’, שם ציינו: “בדרך כלל אומרים שאסור לערבב כדורגל עם פוליטיקה. עם זאת, ישנם מקרים בהם אי אפשר להפריד ביניהם. אחד מהם הוא המקרה של דיא סבע, שחקן בעל אזרחות ישראלית ממוצא ערבי וכוכב מכבי חיפה. ל’מארקה’ נודע כי הכדורגלן מופרד מהמועדון שלו עקב הודעה בעד שלום של אשתו ברשתות החברתיות. ולכן, הוא לא ישחק נגד ויאריאל בקפריסין”.
ניתן לראות ממקרה זה כמה התקשורת יכולה להיות ביקורתית כלפיי שחקני הנבחרת וכמה כוחה חזק עד לרמה שהשחקן יעזוב את הקבוצה,
האירוע שבו דיא סבע השחקן הערבי לא יצא עם מכבי חיפה למשחק בליגה האירופית, לאחר שאשתו פרסמה פוסט תמיכה בעזה, מדגים בצורה ברורה את החיבור הדומיננטי בין ספורט לפוליטיקה ואיך מדובר לא רק במאבק אישי של שחקן אלא גם בנקודת מפגש בין זהות לאומית ופוליטיקה. הסיפור הזה מעלה שאלות על הגבולות שבין האישי לציבורי, ועל כוחה של התקשורת במצבים כאלה.
דיא סבע הוא שחקן כדורגל ערבי-ישראלי שמשחק במועדון ישראלי, מה שמעמיד אותו במרכזו של תהליך פוליטי מתוח שבו כל צעד שלו יכול להיתפס כמסר פוליטי. הפוסט של אשתו, שבו היא הביעה תמיכה בעזה, זכה לתגובה לא רק מצד הציבור אלא גם מצד המועדון ומערכת התקשורת הבינלאומית.
:ספורט ככלי לבניית זהות לאומית
האירוע גם משקף איך ספורט יכול לשמש ככלי לבניית זהות לאומית – לא רק ברמת המועדונים, אלא גם ברמת מדינת הלאום. כששחקן ספורט ישראלי חשוב, מייצג לא רק את המועדון אלא את המדינה כולה. לכן, כל החלטה או פעולה של שחקן שמזוהה עם המועדון, משפיעה על האופן שבו הצופים תופסים את המועדון, את השחקן, ואת כל ההקשר הפוליטי שסביבם.
כל התערבות פוליטית יכולה לעורר תגובות עזות כמו במקרה הזה שספג השחקן תגובות הייט קשות. בעידן שבו אמצעי התקשורת כולל המדיה החברתית בונים את התודעה, התקשורת הספרדית לא נותרה אדישה והדגישה את השפעת הפוסט של אשתו של סבע לא רק על השחקן עצמו, אלא על תדמית המועדון גם ברמה הבינלאומית. זה מדגים כיצד השפעת הספורט והפוליטיקה עלולה להימתח לעבר גבולות הלאום והזהות האישית.
לסיכום האירוע של דיא סבע, שבו נאלץ להתמודד עם השפעת הפוסט של אשתו, הוא דוגמה בולטת לאופן שבו ספורט, פוליטיקה וזהות לאומית משתלבים במציאות המודרנית. זהו לא רק סיפור על שחקן כדורגל, אלא סיפור על איך כל צעד בספורט יכול לשמש כזירה לדיונים פוליטיים. השחקן, כמו המועדון בו הוא משחק, הופך להיות לא רק שחקן, אלא דמות מייצגת של מדינה וזהות לאומית
ולכן הותיר אחריו תגובות וביקורות רבות.
