vs

יש נטייה ברורה בתקשורת להציג נשים בספורט בצורה סקסיסטית, מה שבא לידי ביטוי פעמים רבות בסיקור שבו נשים נתפסות כ"אישה בספורט", ולא כספורטאיות מקצועיות של ממש. הרבה פעמים הסיקור לא מתמקד בכישוריהן או בהישגיהן הספורטיביים, אלא ב"מה זה אומר להיות אישה בענף כזה" או "האם את מרגישה אתגרים בגלל שאת אישה?". שאלות כאלה שמופנות רק לנשים ולא לגבריםהבספורט, מציבות אותן בנפרד מהגברים ומבצעות חוסר שיוויון מיותר של ההיבט המגדרי במקום לשדר עיסוק בספורט מקצועי, במיוחד בעידן בו כבר כולם יודעים שנשים מסוגלות לאותם יכולות של הגברים.

 

הסיקור הסקסיסטי – כנשים ולא כאתלטיות

בעוד שבסיקור של ספורט גברים הדגש נמצא תמיד על תחרותיות, ביצועים, טכניקות ושחקנים (ולא על מגדרם), הסיקור של ספורט נשים לא פעם מלווה בשאלות על “מה זה להיות אישה בענף גברי?” או איך את מתמודדת עם האתגרים של היותך אישה בספורט כמו לדוגמא איך זה להיות גם אמא וגם ספורטאית, בעוד שאת הגבר לא ישאלו איך זה להיות אבא. בדרך כלל מדובר בשאלות שמקטינות את מעמדן של הנשים כאתלטיות מקצועיות ומעבירות את המיקוד מהשגת מטרות ספורטיביות למאבק המגדרי.

למשל, כאשר מסקרים נשים כמו סרינה ויליאמס בטניס, השאלות הפופולריות לא פעם יעסקו ב:

איך את מתמודדת עם הקשיים של נשים בספורט? איך את שומרת על מראה חיצוני כל כך טוב?

 

 

 

 

 

 

זו גישה שמובילה לכך שהספורטאיות מוצגות כפחות מקצועיות, על אף שבפועל הן

 שוות או אפילו טובות יותר מהשחקנים הגברים באותו תחום. כך נוצר המתח בין מהות הספורט לבין הסטראוטיפים המגדריים שנמצאים בתקשורת.

 

הבדל בגישה בין סיקור ספורט נשים לסיקור ספורט גברים

במקרים רבים, בסיקור של גברים, הסיקור מתמקד רק בספורט ובביצועים. השאלות כלפי שחקני כדורגל, למשל, לא מתמקדות ב"מאתגר להיות גבר בספורט", אלא בכיצד הם מצליחים לשפר את המשחק שלהם, איך הם מתמודדים עם לחץ התחרותי או עם יריבויות. לעומת זאת, כאשר מדובר בנשים, לעיתים קרובות נשאלות שאלות כמו “איך זה להיות אישה בספורט גברי?”, או שמקדישים הרבה זמן להיבטים שנראים כמו ניהול חיים אישיים (כגון שאלות על משפחה).

כל עוד הסיקור מציב את המגדר והאתגרים המיוחדים של נשים בספורט לפני ההישגים הספורטיביים עצמם, זה לא מאפשר לנשים להתפרסם ולהיות מוכרות בכישוריהן האמיתיים.

 

הסיקור ומדוע זה חשוב – התפיסות החברתיות

הסיקור הסקסיסטי של נשים בספורט משפיע לא רק על אופן ההסתכלות של הקהל, אלא גם על התפיסות החברתיות כלפי נשים וההזדמנויות שמעמידים בפניהן. כשלא מתמקדים בכשרונן או בהישגים הספורטיביים, וההדגשים הם על איך הן מתמודדות עם סטריאוטיפים מגדריים, שומעים עליהם כעל “אישה שבספורט”, ולא כעל ספורטאית מצליחה בזכות עצמה והיכולות הפיזיים שלה. זו אחת הסיבות לכך שנשים לא תמיד מוצאות את המוטיבציה להצטרף לענפי ספורט תחרותיים. בשורה התחתונה, מדובר במעין מחסום חברתי שמונע מהם להרגיש שוות מבחינה ספורטיבית.

 

 השפעה על החברה

הסיקור יוצר השפעה על הקהל, על הנשים, ועל הדרך שבה החברה רואה את הנשים בתור ספורטאיות. כאשר הסיקור מתמקד באישה כ"סיפור השראה" ולא כספורטאית מקצועית, זה גורם לתפיסה הציבורית לראות אותם ככה גם כן, כמי שמביאה הישגים מתוך מאבק, ולא מתוך כישרון ספורטיבי. מה שמוביל לתפיסה של "נשים בספורט" כקטגוריה נפרדת במקום פשוט כחלק מהספורט בכלליות כמו עם הגברים.

 

לסיכום

הסיקור הסקסיסטי של נשים בספורט, במיוחד השאלות על חוויות אישיות ומגדריות, מקטין את יכולתן של הנשים להיתפס כספורטאיות מקצועיות. במקום לסקר אותן כמו שנהוג לסקר גברים בספורט, הסיקור הופך אותן לדמויות מחוץ לעולם הספורט. הדרך בה זה מתנהל, במיוחד בישראל, מביאה לעיתים לתחושה אצל נשים בספורט שהן נדרשות להוכיח את עצמן לא רק דרך אתלטיותן, אלא גם דרך התמודדות עם סטריאוטיפים וקשיים מגדריים.

 

​